טור אישי זה הרגע שלכם

בשבת הקרובה -בשעה 16:45 תעלה הפועל אשקלון לדשא באצטדיון סלה למשחקה הראשון בליגת העל מזה 12 שנים, 12 שנים של ירידות ליגה, עליות ליגה, חצאי גמר גביע וגמר אחד למזכרת. אחרי 12 שנים הפועל אשקלון חוזרת לארץ המובטחת.

על המגרש ביום שבת יעלו 11 שחקנים שרוב גדול מאוהדי הפועל אשקלון (גם ההדוקים שביניהם) כלל לא יזהו. זה מספר שנים שהפועל אשקלון עוברת תהפוכות דרמטיות בסגל שחקניה מדי עונה. הפרצופים המוכרים היחידים באצטדיון יהיו אלה שביציעים, של אותם אוהדים שחלקם מלווים את הקבוצה כבר עשרות שנים, גם במגרשים בליגה א' וגם בליגה הארצית הולכים אחרי הקבוצה לכל מקום.

להפועל אשקלון אמנם אין סגל מרשים או נוצץ במיוחד, מעולם לא היה לה. הכוח של הקבוצה הזאת טמון בפוטנציאל הקהל שלה, אותו קהל שהעלה במו ידיו לליגת העל קבוצה בינונית שהתקשתה לנצח משחק ליגה ואף עמדה לשבור בעונה שעברה את שיא תוצאות משחקי התיקו ברציפות.

מאז ללו אנקה וחיים מלכה אין שחקן שבאמת נחשב לסמל בהפועל אשקלון ולאוהדי הפועל אשקלון אין עם מי להזדהות. היום מאחורי אותו סמל לא עומד אף שחקן, בעלים או מנכ"ל מאחורי אותו הסמל עומד קהל האוהדים של הקבוצה - הקהל אותו הסמל צריך ביום שבת.

אותו קהל אשקלוני יודע ברגעי האמת להגיע באלפיו ולתת דחיפה בלתי מוסברת לחבורת שחקנים לא נוצצת ולא יוצאת דופן. אותו קהל יצטרך להגיע גם ביום שבת לאצטדיון סלה ולהחליט האם מבחינתו זהו רגע שיא היסטורי או רק נקודת אבן חשובה בהיסטוריה ארוכה ומפוארת שמתחילה עכשיו בעונה ראשונה מבין רבות בליגה הראשונה.