אריאל אולטרה

מה יש לומר על התוכנית הזו שעוד לא נאמר? שזו סתם דרך מהירה להתפרסם? בערך כל אדם שני שראה מה נהיה מנינט בשנים האחרונות אמר את המשפט הזה. שזה הכול משחק מכור? המעריצות של סקעת (השולתתת) כפרעליהן טחנו את המוח בכל הטוקבקים האפשריים באינטרנט על העניין הזה.

שיוצאים משם סתם זמרים בשקל שמחקים זמרים אחרים? יהודה סעדו 3 פעמים ביום מתפלל כדי שתפסיקו להשוות אותו לעמיר בניון. שצביקה הדר כבר לא מצחיק? אני בטוח שאפילו ז"וז"ו חלסטרה יושב בבית עכשיו ובוכה על זה.

כוכב נולד, ללא ספק זאת אחת התכניות הכי מדוברות ומשפיעות בתרבות הישראלית בשנים האחרונות ואי פעם בכלל, ועם כל הכבוד לחדר של חני.

אבל האם באמת זה צריך להיות ככה? האם זה באמת נכון שזמרים נכנסים להפקה מסוימת בלי להבשיל, בלי להכין את עצמם לעולם הזה ופשוט נזרקים לאור הזרקורים? האם יכול להיות שבעוד כמה שנים מקרים כמו מירי מסיקה או קרן פלס, של אנשי מוסיקה שמתחילים מאפס ובונים את עצמם לאט לאט, יהיו נדירים? וכל תרבות המוסיקה הישראלית תהיה מורכבת מבוגרי כוכב נולד בהנהגת נינט טייב-לוי (השולטתתתת)??

בואו רק נקווה שאיכשהו, התרבות הישראלית תמצא את הדרך שלה לשלב בין הטאלנטים שעבדו קשה כל חייהם במטרה להציג את המוסיקה שלהם לעולם, לבין כוכבי האינסטנט שמיוצרים בקצב כל כך מהיר, כאילו היו עומרי שרון בשנייה שהוא קולט דוכן נקניקיות בקצה השני של הרחוב.

אריאל דוד, בן 23 ממושב משען ליד אשקלון, תמיד אהב והתעניין במוסיקה והחלום הכי גדול שלו, לטענתו, זה פשוט להצליח במה שהוא אוהב. לפני כחצי שנה הוא השתחרר מצה"ל ומאז הוא עובד בעבודות מזדמנות ובעיקר מנסה להתקדם בתחום שלו.
בנוסף, הוא מתכנן ממש בקרוב להתחיל ללמוד למכינה ואולי "אם משהו ייכנס לראש גם לתואר", הוא אומר. "גם לימודים וגם מוסיקה זה מה שאני רוצה בעיקרון. לשלב בין המוסיקה ללימודים".

מתי התחלת להתעניין במוסיקה בכלל?
"להתעניין במוסיקה זה כבר הרבה שנים. המון. אני כבר לא זוכר. נולדתי עם זה- מגיל קטן אני שם אבל בעיקרון ממש להיכנס למוסיקה, להתחיל להתפתח זה התחיל לפני שנתיים- שנה וחצי. התחלתי נגיד להופיע במקומות, ערבי קריוקי. חברים שלי ואני הקמנו מעין להקה. אני התחלתי לכתוב שירים, גם אנשים באים אליי עם בקשות- שאני אעשה להם לחן וכאלה".

למה בעצם דחית את העיסוק במוסיקה לגיל 21, שהוא יחסית מאוחר?
"אולי הסביבה הקרובה יותר שלי, כמו ההורים לא נתנה את הדחיפה המתאימה. כי הם אומרים המוסיקה זה לא זה. ואז אתה מגיע לגיל שיש לך כסף, ואתה עושה מה שאתה רוצה- אתה על דעת עצמך. ואתה יכול להשקיע את הזמן והכסף במוסיקה. ההורים שלי מצד אחד רוצים שאני אצליח בתחום שאני אוהב אבל מצד שני הם רוצים שאני אלמד כי המוסיקה בארץ היא לא משהו".

הכישרון המוסיקלי זה משפחתי אצלכם או שרק אתה זכית בו?
"אבא שלי תמיד היה שר יפה. יש לי גם אח שעשה פיתוח קול והייתה לו להקה- בהתחלה היא הייתה נקראת "זהב שחור", אחרי זה "צ"רלי בראון" והם הופיעו בהרבה מקומות- תל אביב, אשדוד. הוא ממש ידע מה זה מוסיקה. יש לו גם שירים הוא עובד על שירים. הוא בעיקרון לפני שנה לקח הפסקה מהמוסיקה ועכשיו הוא חוזר. ובעזרת ה" הוא יצליח".

אתה חושב שיש סיכוי לאמנים מהפריפריה להצלחה?
"בלי קשר לאיפה אתה גר ומאיפה אתה בא. אתה צריך מההתחלה, מאפס לבנות את היצירה שלך. אתה צריך לבנות את עצמך לאט לאט פה, במקום שלך ולאט לאט לצאת. לצאת למרכז ולהשמיע את המוסיקה שלך. אבל בעיקרון, זה נכון שפה באשקלון ובאזור אין את הפיתוח של התרבות ולא נותנים לך הזדמנויות כי הם לא באמת חושבים על תרבות ומוסיקה".

ב-4 לאפריל נערכו האודישנים השגרתיים לעונה החמישית של כוכב נולד בבאר שבע ואריאל כחובב מוסיקה מושבע (ומשוחרר טרי מצה"ל) החליט גם הוא לקחת את אחיו וללכת לנסות את מזלם אולי כאחים צנחני הבאים. מי יודע, אולי צביקה הדר היה מספר לו בדיחה, הוא כמובן, היה צוחק בכוח כדי לא להעליב, הוא היה מפגין את היכולות הווקאליות שלו מול חבר השופטים ואולי, עם קצת מזל ואסמסים, היה לנו עוד נינטייב מקומי. ומקסימום, לא? לפחות הוא היה רואה את הפלולה של מרגול מקרוב. לא מספיק שווה?

איך היו האודישנים?
"שוק בשר. רעל. הם הכניסו אותנו 27 איש לתוך אולם גדול כאילו הם השלימו את המכסה וכאילו אמרו לנו יאללה תעשו את האודישנים ותלכו. עכשיו באמצע האודישן שאנחנו שרים, נכנסים 2 בחורים שלא קשורים בכלל לאודישן עושים שלום לבוחן, לוחצים לו את היד, שרים, מסיימים לשיר יוצאים בחוץ שמחים. אנחנו מסיימים את האודישן מחכים לתוצאות ובינתיים כולם אומרים לי ולאחי- שרתם מדהים שרתם יפה בטוח התקבלתם. ואז מגיעה איזה מישהי עם כל הדפים של התוצאות ואומרת- "כל ה-27 איש- לא עברתם, אני מצטערת". מעניין למה לא עברנו".

מה חיפשת בכוכב נולד בכלל?
"מה שחיפשתי זה פרסום מהיר וזה טעות. אמרתי שאולי דרך כוכב נולד הפרסום יגיע מהר ככה אני אלמד ואני אצליח ויכירו אותי אנשים. אני חיפשתי את ההכרה כדי שאני אוכל לפרסם את המוסיקה שלי- לא בשביל הקטע שכולם יגידו הנה אריאל הזמר וזה. אני לא מחפש את הלהיות מפורסם וסלב אני מחפש לעשות את המוסיקה שלי".

מה אתה חושב על נינט?
"המחשבות שלי בכל כוכב נולד שזה טאלנט אחד גדול ורציני. תראה, בכל עונה אני מאמין שהם יודעים בדיוק מה הם רוצים וזה לא משנהה אם יש בן אדם כישרוני יותר מהזוכה, בכוכב נולד אחד הם רצו מישהו ישראלי כמו נינט, כוכב נולד 2 רצו מישהו כמו מויאל שנוטה למזרחית, בכוכב נולד 3 רצו מזרחית- עמך, ובכוכב נולד 4 רצו רוקיסט- ג"קו אייזנברג. הם ממתגים את זה מההתחלה הם יודעים מה הם רוצים. הכול למטרת כסף".

מי המודל לחיקוישלך?
"לא מהארץ. יש לי את לד זפלין- רוברט פלנט, ג"ימי אנדריקס, רובים ושושנים. בעיקרון השיר שאני הכי אוהב זה "sweet child"- כל הרוק קלאסי זה הרוק שאני אוהב. שנות ה-60 וה-70. היו אז מילים שכתבו אותם אחרת, זה לא כמו שרושמים היום שיר. שרו באמת שירים עם משמעות. היום כותבים הכול ומוכרים זבל".

נינט, נינט, נינט, נינט, נינט, נינט. גם בעריכה רוצים להיכנס לגינס
בשלב הזה, אריאל עוצר את הריאיון ושר את השיר האהוב עליו. ולסיום גם מוסיף קצת שירה עברית עם "ילדונת"- אותו שיר ששר באודישנים מול הבוחן+ 27 נבחנים אחרים. הביצועים לא מותירים לי ברירה אלא להודות שהוא פשוט יודע לשיר. חס וחלילה, אני לא מתיימר להבין במוסיקה כמו כל הצוות הבכיר של ההפקה של כוכב נולד אבל אין לי שום ספק, שאם עם קול כזה יפה וביצוע כזה טוב הוא לא עבר אפילו את השלב הראשון, מעניין כמה עוד כישרונות אנחנו מפספסים בזמן שדברים כמו שיר ביטון מתרוצצים לנו על המסך? בכל מקרה, מסתבר שכישלון באודישן של כוכב נולד זה לא מה שירתיע את אריאל מהחלום על ההצלחה.

אתה מאמין באמת שתצליח?
"תראה, אני מאמין בעצמי אבל אין דבר כזה בטוח. אני נותן את הכול בשביל להצליח אבל אין לדעת. אולי אני אצליח יותר בלימודים מאשר זה ואז אני אשאר שם אבל המוסיקה היא בעדיפות ראשונה אצלי. אבל אני מאמין בעצמי ומאמין שאני יכול ורק צריך למצוא את הדרך הנכונה".

ההצלחה הייתה משנה אותך איכשהו?
"אני אומר את זה ואמרתי את זה מהתחלה, הלוואי שזה לא יקרה. גם כשאני אצליח, אני מעדיף שזה לא יקרה, בעזרת ה". שזה לא ישנה את היחס שלי כלפי הסביבה ואני אתחיל להיות בן אדם אחר כי אני לא רוצה את זה אבל אתה יודע, אי אפשר לדעת מה יהיה כי כל בן אדם ההצלחה יכולה לעלות לו לראש והוא ייעשה בן אדם אחר. אני אבל מאוד מקווה שזה לא יקרה לי".

מה בשבילך ייחשב להגיע לשיא?
"השאיפה שלי זה לשנות איכשהו את המוסיקה בארץ. להעצים את המוסיקה כמו שהיא נמצאת בחו"ל. שאנשים באמת יבינו מה זה מוסיקה, זה מה שאני רוצה. אם אני משיג את זה- השגתי את המטרה שלי".

מה הצעד הבא שלך בתחום?
"לנסות קודם כל באזור שלי להתפרסם. ללכת אולי ללהקה או מקהלה ששם אני אוכל ללמוד יותר על מוסיקה כי אני מאמין שיש לי עוד הרבה מה ללמוד בתחום. אני לא אומר על עצמי שאני הכי טוב כי אולי יש אנשים יותר טובים ממני, בטוח. אבל אני מנסה. צריך תמיד להתקדם מההתחלה קודם באזור שלי ולאט לאט לעלות. להגיע למרכז שישמעו את השירים שלי והשמים הם הגבול".

המודל לחיקוי - לד זפלין
אולי זה נכון. אולי אריאל צודק והדרך הארוכה היא בעצם הדרך הכי טובה להצלחה. כלומר, מצד אחד, תמיד כיף להצליח בגיל מוקדם ולקבל את ההכרה בך ואת התהילה עוד בזמן שאתה וילדים בני 15 מדברים באותו סלנג, אבל מצד שני, מה שווה כל התהילה הזאת אם אחרי כמה שנים באותה מהירות שתעלה אתה גם תיפול? אולי אם תיקח את הזמן, תלמד את התחום, תכיר אותו על כל רבדיו, תבשיל, תנסה בקטן ורק אז תעשה את הפריצה שלך, רק אז תקבל את ההערכה והפרסום שכל כך חלמת עליו במשך כל חייך. ולסיום אני רוצה לשבור שיא ארצי בתור זה שכתב את השם של נינט הכי הרבה פעמים בכתבה אחת, אז ברשותכם- נינט, נינט, נינט, נינט, נינט, נינט, נינט, נינט. למישהו יש את האמייל של גינס? ועמכם הסליחה.