סופר אטרקטיבית

אז מה.. ראיתם את הגמר של רוקדים עם כוכבים? רקדן -רקדן הרודריגו הזה אה? שחקן, רקדן, דוגמן, אקס שרון איילון- ממש סופרמן של עולם הבידור. או איך שקוראים לזה בשפת הנינטיזם- מולטי-טאלנט.

בכלל, כל העניין הזה של העיסוק בעולם הבידור על כל רבדיו נהיה טרנד בזמן האחרון. כל דוגמנית רוצה להיות זמרת, כל שחקן רוצה להיות רקדן וכל כוסית רוצה להיות יזיזה של רן דנקר. כולם רוצים להיות הכול מהכול.

למצוא טאלנט שעוסק בתחום אחד בלבד נהיה מקרה נדיר ממש כמו למצוא את ג"קו אייזנברג בימים אלה (נו, זה עם השיער, כוכב נולד האחרון??).

לי, בכל אופן, אין שום בעיה עם הטרנד הזה. כל עוד אילנית לוי לובשת שמלת מיני עם נצנצים, עושה תסרוקת כאילו מינימום היא מתחתנת היום ומחייכת למצלמה, ממש אין לי בעיה שתפזז לי על המסך במחול לטיני לוהט. אני אפילו בעד.

אלה ממן, בת 27 ("אני לא מרגישה ככה בכלל, אבל זאת המציאות"),באר שבעיתבמקור וכיום גוש דנית לכל דבר, היא אחת מהסופר טאלנטיות הללו. היא התחילה את דרכה אי שם בשלהי שנת 1994 כרקדנית באירועים, התפתחה בתחום הריקוד ולאט לאט גילתה את הכישרונות הטמונים בה.

היא בוגרת מצטיינת של בית ספר למשחק "בית צבי", השתתפה בעשרות הפקות ואפילו בתחום השירה היא לא הפסיקה להפגיז- אירוויזיון 2003. ליאור נרקיס עולה לבמה לשיר מול מיליוני אנשים ואלה ממן, עומדת מאחוריו כזמרת רקע. איך אורי גלר היה אומר? מ=ה=מ=ם.

את שחקנית בוגרת בית ספר למשחק, רקדת בהרבה מקומות, השתתפת אפילו באירוויזיון בתור זמרת ליווי של ליאור נרקיס. את סוג של מולטי טאלנט, לא?
"קודם כל, אני שחקנית מאז שנולדתי, אבל הריקוד זה משהו שאני חושבת שהתברכתי בו ואני רוקדת המון המון שנים. התחלתי כרקדנית באירועים ומשם המשכתי עם זה לכל מיני מקומות. בקשר לאירוויזיון, מתוך 150 בנות, צדי צרפתי ויוני רועה בחרו 5 ואני חושבת שאני מתוכן אחת מהבנות שלא ממש שרה, בוא נגיד אני לא טובה בשירה כמו משחק וריקוד, אבל צדי טען שיש לי מין לוק ישראלי כזה שזה מאוד שידר וזה עזר לי".

אז איך את בעצם מגדירה את המקצוע שלך?
"בוא נגיד ככה: אני תמיד מאז ומתמיד הגדרתי את עצמי כשחקנית ורקדנית. נכון להיום, בגלל כל הז"אנר של הריקודים, הרקדנים שם יכולים להגיד לי: "אלה זוזי הצידה ומהר" כי אני הרבה שנים לא רקדתי באופן מקצועי ואין לי את הטכניקה שלהם. אז כן אני רוקדת, אבל בסדר גודל של נולד לרקוד, זה כרגע לא. אני שחקנית שיודעת לרקוד גם וקצת לשיר. בקיצור כל מה שקשור לבמה יש לי את זה ביג טיים".

עשית הכול. מתיאטרון, דרך טלוויזיה, הופעות ועכשיו גם קולנוע. מה את הכי מעדיפה?
"טלוויזיה, קולנוע. תיאטרון הכי פחות כי אוליבשלוש השנים ב"בית צבי" עשיתי את זה והופעתי כבר בהרבה הצגות. אולי כשאני אהיה יותר גדולה אם יהיה לי את הבחירה אני אעדיף תיאטרון אבל היום אני רוצה יותר את הטלוויזיה והקולנוע כי אני מרגישה פשוט יותר טובה שם. לא שאם יציעו לי איזה תפקיד בתיאטרון, אני לא אקח, כל מה שקשור לבמה אני מאוד אשמח, אבל אם תגיד לי: מה אני מעדיפה? אז טלוויזיה, גם בגלל החשיפה".

בתחילת המילניום הנוכחי, אלה החליטה לעזוב את ביתה החם בבאר שבע ולעבור לגור במרכז הארץ. שנה לאחר מכן, אחרי שהיא כבר הספיקה למקם אתעצמה, למצוא עבודה, למצוא דירה ולהסתדר עם בעל הבית שלה (בכל זאת, מרוקאית...), היא החלה גם להתחבר לברנז"ה, התחברות ברמהשמייקל לואיס רשום לה בפלאפון כ- "מייקי".

תקופה קצרה לאחר שהצפינה למרכז, ניסתה אלה ממן להתקבל לבית הספר למשחק "בית צבי". למרות התנאים הקשים (לימודים כל יום, כל היום כולל שישבת), האודישנים המפרכים ("האודישנים עצמם היו מאוד קשים כי הם רוצים את הכול: גם לרקוד, גם לשחק, גם לשיר) והעלויות הכספיות הגבוהות מאוד מאוד, היא הצליחה לשרוד את שלוש השנים וסיימה את בית הספר בהצטיינות.

איך את יכולה לסכםאת שלוש השנים ב"בית צבי"?
"כל הלימודים עצמם היו מאוד אינטנסיביים ובגלל שהייתי חייבת לממן את עצמי- שנה ראשונה בחרתי מסלול חלקי. בשנה השנייה צריך ללמוד מהשעה 9בבוקר עד 11 בלילה, כולל שישי שבת, זאת אומרת, לא היו לי חיים. באותה שנה גרי בילו, מנהל בית הספר, נתן לי פעם בשבוע אישור לעבוד והשתתפתי ב"טברנה" אצל שמעון פרנס. בתוכנית השתתפתי כרקדנית והרווחתי יפה, ברמה שיכולתי קצת לתחזק את עצמי. אבל זו חוויה גדולה מאוד, אתה בתוך בועה. אתה עושה את הכול שם. זה מה שטוב ב"בית צבי", יש שם מגוון גדול של מקצועות: פיתוח קול, קולנוע, סטפס.אלו הן שלוששנים שלא ישכחו".

איזה הפקות חקוקות לך בזיכרון מאותה תקופה?
""דוד". זה מחזמר שירון כפכפי עשה. מחזמר תנ"כי שבמקור יעל בר זוהר ויהודה לוי עשו, אגב, שם הם הכירו. אנחנו חידשנו את זה ב"בית צבי" וזה היה הצלחה מאוד גדולה ואני שיחקתי את המלאכית, תפקיד מאוד טוב. גם הצגת הילדים של טומי תם, שיחקתי שם את הנסיכה, בחנוכה הופענו איתה 4 פעמים ביום. גם ג"יפסי היה מחזמר מדליק. אני אוהבת מאוד מחזות זמר".

מה את עושה בימים אלה?
"הסרט שהיה בקולנוע עכשיו, "ריקוד מסוכן", זה הדבר האחרון שעשיתי ומדי פעם יש אודישנים, אבל היום המצב של האודישנים ושל השואו ביזנס הוא מאוד קשה, דווקא בגלל כל העניין הזה של הז"אנר של תכניות ריאליטי. אני מאוד מפרגנת ואני אומרת שיש מקום לכולם, אבל אם היום לא היו הדברים האלה היה יותר מקום לשחקנים שכן סיימו בית ספר למשחק, כי אם היום אני הולכת לאודישנים ייקחו למשל את רונה לי לשיר שלנו כי היא יצאה מתכנית ריאליטי ותביא הרבה רייטינג מאשר אלה ממן שיצאה מבית ספר למשחק".

סרטו האחרון של הבמאי מנחם גולן, "ריקוד מסוכן", שיצא לאקרנים במרץ האחרון, הוא בעצם ההתנסות הראשונה של אלה בתחום הקולנוע. הסרט עבר לא מעט תלאות. לא מספיק שעלייתו למסך הגדול נדחתה מספר פעמים, כל פעם בגלל סיבה אחרת, גם, הסרט עצמו ספג ביקורות קשות אפילו יותר מהקודם של מנחם גולן. "ימים של אהבה" עם הבומבילה.

הסרט "ריקוד מסוכן", מדבר על חבורת רקדנים משדרות שמגיעה לאזור המרכז על מנת לזכות בתואר הנכסף: רקדן השנה. בדרך כמובן, יש התאהבויות, ריבים ואיך לא- המון המון ריקודים.

באופן אישי, מה את חושבת על הסרט?
"היה לי ברור שזאת לא תהיה הצלחה מטאורית, מהסיבהשמנחם גולן עושה סרטים מסחריים, וחלקם מוצלחים וחלקם לא. אני שהייתי בסרט, נכחתי בסצנות וראיתי אותו כמה פעמים בקולנוע, חושבת שהבעיה של הסרט זה שהם קיצרו אותו המון. העריכה שם לא נכונה בכלל, ואם היו מוסיפים טיפה מתח, מכות, ריקודים, בסצנות של אליענה בקייר וזוהר ליבה, אז הסרט היה מקבל צורה אחרת לגמרי. הם ערבבו שם סצנות ולטעמי בגלל זה הוא לא נחשב לסרט מוצלח. הוא יכל להיות הרבה יותר טוב. מה שכן טוב בסרט הזה, זה הפסקול שעשה אותו מייקל הרפז מהיי פייב, שירים ומוסיקה פשוט מקסימים ומאוד קליטים".

איך הייתה העבודה עם מנחם גולן?
"מנחם גולן הוא במאי מעולה, הוא מקסים ואני יכולה רק ללמוד ממנו. מי שאיתו בסרט יכול להבין כמה שהוא במאי טוב. התוצאה הסופית של הסרט יכלה להיות הרבה יותר טובה בעיקר בגלל העריכה, כמו שאמרתי".

היית על אותו סט עם זוהר ליבה, עומר ברנע, יגאל אלקיים ועוד רבים וטובים. לא התפתח איזה רומן מאחורי הקלעים?
"את יגאל אני מכירה מלפני הרבה שנים, פגשתי אותו גם עכשיו לפני 2 דקות. לאף אחד לא היה שום דבר עם אף אחד. נקשרתי לזוהר ליבה אבל לא קרה שום דבר. הוא גם נפרד מחברה שלו בדיוק באותו זמן. ניב רז נשוי, עומר ברנע יש לו חברה. גם לא חיפשתי את זה, סוף סוף קיבלתי תפקיד בקולנוע ופשוט אמרתי תודה. מה שכן, התחברתי מאוד לכמה אנשים: מיכל אמדורסקי מדהימה, ניב רז מקסים ועזר לי המון, גם במשחק וגם בריקוד. הוא משחק את החבר שלי בסרט. בכלל, כל ההפקה, גם האנשים מאחורי הקלעים היו מקסימים".

פעם ראשונה שאת מופיעה על המסך הגדול. אנשים מזהים אותך ברחוב?
"קרה כמה פעמים. בוא נגיד לא הרבה כמו ב"48 שעות", שזה מאוד מפתיע. עכשיו פה ושם באים, בעיקר צעירים, אבל החוויה העיקרית הייתה ללכת עם המשפחה והחברות לראות אותי על מסך ענק, זאת חוויה שלא מתרחשת כל יום. אני באתי מראש בידיעה שהסרט הזה הוא לא משהו שיכול להרים אותי, בגלל התפקיד שלי ובגלל הסרט עצמו. אבל עשיתי אותו בשביל הניסיון ובגלל הרזומה".

אלה ממן, ניב רז ומיכל אמדורסקי על סט הסרט "ריקוד מסוכן".

לפני כשנה, אלה השתתפה בתוכנית "48 שעות", תכנית היכרויות לילית בהפקת "קשת", שהועלתה בערוץ 2. שם היא ניסתה למצוא את אהבת חייה.

אמנם את אהבת חייה היא לא מצאה, אבל במקום זה היא מצאה הרבה מעריצים, בעיקר מהמין הגברי ("הייתה לי הצלחה שהייתי יורדת לרחוב וזה היה משהו מטורף"). מפתיע? לא כל כך בהתחשב בעובדה שאלה בחורה צעירה, יפה ומוכשרת (מזל אריה טיפוסית) שהגיעה לפריים טיים בערוץ 2 במטרה להשיג אהבה ולא מצאה. אז גברברי ישראל פשוט התנפלו על המציאה.

"היו מקרים מטורפים באותו זמן, של פרחים וטלפונים. אנשים הגיעו מתחת לחלון של מקום העבודה שלי והתחננו שאני ארד למטה לדבר איתם. מלא גברים התקשרו ובמיוחד הטוקבקים באתר "קשת", כל הזמן רק פרגונים וזה היה מצחיק, כמו איזה מישהי שיוצאת מריאליטי. כשיצאתי לרחוב זה היה מטורף, זה היה כמה חודשים שפשוט לא הפסיקו לזהות אותי".

לטובת הקוראים המעוניינים, יש לך בימים אלה אהבה?
"לא. קודם כל לגבי אהבה, אפשר להגיד שכמעט שנתיים שאני לא נתפסת חזק, כי אני סוג של בעיה, אני מאוד ביקורתית, בררנית, נראה לי שאני רוצה גבר שלא נולד. יש קשרים פה ושם אבל בגלל שאני יודעת בדיוק מה שאני רוצה אז עד שסוף סוף אני נענית למישהו, שצריך להיות באמת מיוחד מהרבה בחינות, אז אם זה לא זה בשבוע-שבועיים הראשונים ואין זיקוקים, ובלגנים וטלנובלות, אני שמה את זה בצד. אבל היו לי הרבה מאוד קשרים, אני יכולה לכתוב ספר".

בואי תנסי להיזכר- מה המחמאה הכי גדולה שהעניקו לך?
"אני אגיד לך את האמת, אני מקבלת מחמאות כל הזמן, ברחוב, בכל מקום. אם אני אחפור בזיכרון אני אזכר במשפטים שאמרו לי המורים ב"בית צבי", שיש לי את זה ושאני אצליח, אבל אם אני מסתכלת על משהו קרוב, כשהגעתי לאודישנים ב"ריקוד מסוכן", אז מנחם גולן, בחן והיינו צריכים להגיע ולקרוא את הטקסט. נכנסתי פנימה, התחלתי לקרוא ופתאום הוא דופק על השולחן ואומר: "זאת שחקנית"! זה סתם משהו שעלה לי עכשיו בראש".

את נולדת בדרום והתפתחת מאוד. יש לך איזה טיפ לתת לשחקנים, זמרים, רקדנים צעירים מהדרום שרוצים להצליח ולא יודעים כל כך איך?
"קודם כל, אני ממליצה בראש ובראשונה, לעבור למרכז. כי להגיע משלט רחוק לאודישנים זה מאוד בעיה. תגיעו לכאן, דלתות ייפתחו. כשאני הגעתי לכאן בזמנו, הכרתי אנשים, אני מכירה המון אנשים מהברנז"ה, המון שחקנים, כולם חברים שלי, אז בזמנו הכרתי את דידי הררי, שמאוד עזר לי. להתחיל בבית ספר כלשהו, לקחת קורסים או ללמוד איכשהו. אם זה לגבי שירה, לקחת שיעורי פיתוח קול. צריך הרבה מזל בתחום הזה. וחשוב מאוד: המון מוטיבציה ואמונה. אם אתה אומר לעצמך שזה יקרה אז זה יקרה".

מה אפשר לאחל לך לקיץ אלה ממן?
"אם אני רוצה שיאחלו לי זה: קודם כל שאני אהיה בריאה כל הזמן. זה הדבר שהכי חשוב לי. ושבקיץ הזה יקרו רק דברים טובים ושיהיה שינוי בחיים שלי, לטובה כמובן, אם זה בזוגיות ואם זה בהצלחה בתחום המשחק, או מה שזה לא יהיה. שפשוט יקרו רק דברים טובים".

לסיכום, ללא ספק, יש פה דוגמה לבחורה מוכשרת, עם אמביציה, שמאמינה בעצמה, מאמינה במזל,מוכנה להשקיע וגם רואה תוצאות בהתאם. אמנם היא עדיין לא הגיעה לפסגה, אבל לבטח לא הרימה ידיים. ואולי זה מסר חשוב מאוד לכל אותם שחקנים/ רקדנים/ זמרים/ מולטיטאלנטים, שאסור לעולם להרים ידיים, כי בסוף ההצלחה תגיע. תשאלו את שמעון פרס.