המסע בעקבות הסלב הבא - פרק 2

בבית ספר, מי שחכם ויש לו כוח להשקיע, הולך למגמות כמו פיסיקה וכימיה. מי שאוהב יותר לשבת ולחרוש הולך למגמות כמו תנ"ך מורחב או פסיכולוגיה.
מי שרוצה לעשות לו חיים קלים הולך למגמת תיאטרון. כי מה זה תיאטרון בעצם? סתם. משחק. תרתי משמע. סתם מקצוע שאפשר לקבל בו 100 בקלות ולהעלות את הממוצע מ-55 בגלל מתמטיקה. אז זהו. שלא!
לעומת מה שרוב האנשים חושבים, שחקני תיאטרון חייבים להיות חכמים. שחקן תיאטרון לעולם לא יצליח אם לא יהיה לו קצת שכל. קחו לדוגמא את פריס הילטון (ואני באמת מצטער שאני גורם לכם לחשוב עליה כל פעם מחדש), אם נגיד היא הייתה רוצה להיות שחקנית תיאטרון, היא הייתה יכולה להמשיך לרצות. תיאטרון זה אחד הדברים הכי קשים שאפשר לעשות. מניסיון. ומי שמצליח לעשות אותו בהצלחה- כל הכבוד. דרינק על חשבון אורן בפיק.

השבוע נפגשתי עם ליטל אקריש, רק בת 16, שחקנית תיאטרון מגיל 8 שלאחרונה התחילה להתנסות גם במשחק מול מצלמה. ליטל לוקחת חלק בתיאטרון העירוני של אשקלון ומביאה לו המון כבוד. ברזומה שלה אפשר למצוא עשרות הפקות מכל סוגי הז"אנר התיאטרלי- ממחזמר כמו "הכבש השישה עשר" עד "אביב מתעורר" הדרמטי. בואו נכיר אותה.

מה זה תיאטרון בשבילך?
"חיים. הכול. כשאני על הבמה אני מרגישה הכי משוחררת, הכי בטוחה בעולם. אני פשוט נהנית מזה ואני גם יודעת שזה יהיה המקצוע שלי בחיים. בתכנון שלי אחרי הצבא, ללכת לבית הספר למשחק של גרי בילו, "בית צבי", ואחרי זה השמיים הם הגבול"
את לא חושבת שזה קצת קיצוני בגיל כזה לקבוע מה יהיה המקצוע שלך בחיים?
"עכשיו אני בעצם מתכוננת לקראת העתיד שלי. כל ההפקות שאני עושה היום זה בעצם כמו הכנה, הסתגלות לתחום הזה ולקריירה האמיתית שלי שתגיע בעתיד. אני נותנת היום את המקסימום שלי על מנת שבעתיד אני אוכל להצליח בתחום ואהיה מוכנה לכול".
על מנת להצליח בתחום המשחק צריך בעיקר כישרון, שאת זה אלוהים ללא ספק חילק לליטל בשפע, אבל צריך גם פרגון. פרגון כללי מצד המשפחה החברים וקשרים טובים עם אנשים שיוכלו לקדם אותך בתחום ובכלל.
את מרגישה שאת מקבלת פרגון מצד המשפחה והחברים?
"יש מצב שההורים שלי היו מעדיפים שאני אהיה רופאה או עורכת דין אבל ללא ספק, הם מכבדים כל בחירה שלי. הם מאוד אוהבים ומפרגנים לי כל הזמן, תמיד מנסים לעזור לי להוציא את עצמי ואת היכולות שלי החוצה על מנת שאני אצליח. בקשר לחברים, החברים הכי טובים שלי עוסקים איתי בתחום הזה, ככה שתמיד יש פרגונים הדדיים. הם תמיד מבינים אותי ועוזרים לי. זה גם בסך הכול כיף שאפשר לסמוך על הפרטנרים שלך על הבמה ואני ללא ספק זכיתי".
יש אנשים מסוימים שבאמת נמצאים איתך ותומכים בך לאורך כל הדרך בתחום הזה?
"סאלין אבוטבול, שהיא המורה שלי לתיאטרון מגיל 8, וחני אלימלך הרצל, שהיא הבמאית שלי כבר 4 שנים. שתיהן תמיד תמכו בי בכל ההפקות שעשיתי, תמיד התייעצתי עם אחת מהן בקשר לניתוב הקריירה והבחירות המקצועיות שלי, וללא ספק למדתי מהן המון".
לפני כשנתיים השתתפת בהפקת ענק של האופרה הישראלית. אולי תספרי לנו על זה קצת.
"ההפקה הזאת, "שיקוי אהבה" בעצם הייתה הפקה מקצועית לכל דבר של האופרה הישראלית. זאת הייתה הצגה שכללה שירים של זמרי אופרה אמיתיים שמאוד מוכרים ומוערכים בארץ. זה היה לי שונה מכל דבר אחר שעשיתי בגלל שזאת הייתה הפקת ענק- תלבושות, תפאורה מדהימה, תזמורת. היה מדהים. נהניתי מכל רגע. זמרי האופרה ששיחקו איתנו היו מאוד חמים וחמודים. דיברתי איתם המון גם מאחורי הקלעים ומאוד התחברתי אליהם".

פריס הילטון. נו, טוב היא לא ממש שחקנית תיאטרון

לפני כחצי שנה, ליטל החליטה שהיא רוצה להתנסות גם בדברים חדשים. לא, לא במובן הזה. היא החליטה שהיא רוצה לנסות עוד סוגי משחק חוץ מתיאטרון. היא חיפשה סוכנות והגיעה אל "במרום". מאז היא עובדת לצד התיאטרון, גם בטלוויזיה ואפילו קולנוע. לפני כחודש היא סיימה צילומים לסרט קולנוע ישראלי חדש, "הכול התחיל בים" של איתן גרין, שם היא שיחקה לצד שחקנים טובים וגדולים כמו אילנית בן יעקב ודני שטיין, בנוסף, היא התחילה לגלם תפקידים קטנים בסדרה "ראש גדול".
"ראש גדול" זה בעצם ההתנסות הראשונה שלך בטלוויזיה. איך קיבלו אותך על הסט?
"האמת היא שהילדים שמשחקים שם הם לא האנשים הכי חמים, אבל ללא ספק הם מקצוענים אמיתיים. בזמן צילומי סצנות הם תמיד יעשו את העבודה שלהם בצורה הכי טובה שאפשר ויגרמו לי ולשחקנים חדשים אחרים על הסט, להרגיש בנוח. לא היה בינינו כל כך חיבור הם היו בשוק בכלל שבאתי מאשקלון ולא הבינו מה אני עושה שם בכלל".
מה איתך? את חושבת שיכולים לצאת מאשקלון שחקנים מצליחים?
"ללא ספק. הרבה שחקנים אשקלונים בגילי שאני מכירה, אם הם ירצו לקחת את זה באמת כמקצוע לחיים, הם ללא ספק יצליחו בקלות להתפתח כשחקנים ואפילו להיות "סלב", כי יש פה אנשים מוכשרים אחד אחד. ולמרות שהמרחק לפעמים קצת מקשה עליי עם הסוכנות והכול, לדעתי אשקלון היא אחלה עיר ולא הייתי מוותרת עליה כלך כך מהר".
לבסוף היא דופקת לי משפט- "כל חלום גדול מתחיל במעשים קטנים". קטנה קטנה אבל ללא ספק חכמה. לליטל יש ללא ספק, גישה בריאה לחיים. היא מבינה שדברים לא באים בקלות, ויודעת שעל מנת להצליח היא צריכה להשקיע מעכשיו ואפילו אחרי הצבא היא מתכננת ללמוד עוד. אולי יום אחד בעוד כמה שנים טובות נדליק טלוויזיה ונראה את ליטל קוטפת את האוסקר ל"שחקנית הכי טובה". אולי. עד אז נקווה שהילדה תמשיך להשקיע ונאחל לה הצלחה. כי בעצם, לתנ"ך וספרות תמיד אפשר לחרוש שעות על החומר, לבוא למבחן ואולי עם שליף לקבל 100. אבל בתיאטרון החרישה שלכם זה החזרות והשליפים שלכם זה הכישרון. אין שום דבר אחר חוץ מזה והקהל. תתמודדו.
עכשיו בינינו, מה יותר קשה, תיאטרון או כימיה??

אבל תודו שהיא נראית מצויין

מכירים צעיר/ה מוכשר/ת מאשקלון, ששווה שגם אנחנו נכיר?
שלחו לי המלצות ותגובות במייל:gil_cohen7@walla.co.il