המסע בעקבות הסלב הבא - פרק 3

לשחקנים באופן כללי יש בעיה חמורה, יש להם שריטה !!!
תתפלאו או לא, אבל אם תבקשו מרופא מנתח לעשות ניסוי קטן ולפתוח ראש של שחקן, תגלו שריטה חרוטה לכל אורך המוח.
זה לא סוד שכל מי שעוסק בתחום המשחק, לוקה בשריטה מסוג זה וכמו שדוגמנית צריכה יופי בכדי לדגמן וזמר צריך קול בכדי לשיר, כך גם שחקן צריך (גם) שריטה בכדי לשחק. עובדה.
שחקנים אמיתיים אף יודו בשריטה הזאת ובמקביל ידקלמו את מאמרו של הוגה הדעות הדגול, הראשון בבידור, ד.טופז באומרו - "למה?? כי אני משוגע!!".

החולים למקצוע , שמחשיבים את המשחק לדבר הכי חשוב להם בעולם ושהם מאוהבים בזה ושבלעדי זה אין להם חיים ובלה בלה בלה. יסבנו אתכם היטב בכל סיסמא שגורה, כמו לקוחה מאיזה סצנת טלנובלה סוג ז"- בין מייקל לואיס וסתוונית לוי (הבת של יהודה ונינט?).
את בתאל משיאן, 18, אתם בטח מכירים בתור הברמנית של פאב השייטים, זאת שפעם הייתה המלצרית המחייכת. אבל האמת היא שלא הרבה מכירים אותה באמת.
עד גיל 11 בתאל הייתה בטוחה שמקומה בעולם הריקוד שמור. היא למדה מגיל 5 את כל סגנונות הריקוד מבלט קלאסי ועד ג"אז מודרני, השתתפה בפסטיבלים בכל חלקי הארץ ורק חיכתה לשנייה שצביקה הדר ימציא את "נולד לרקוד". אבל אז היא גילתה את המהות האמיתית שלה.
היא התחילה ללמוד משחק עם הבמאי האשקלוני אריק עמית, ובמקביל הצטרפה לתיאטרון העירוני של אשקלון, שם היא הספיקה עד היום לשחק תפקיד ראשי בהצגת הילדים "טומי תם" שעלתה באשקלון מספר רב של פעמים, לשחק בהצגה "חפץ" שאף זכתה מקום ראשון בארץ בתחרות מטעם "אומנות לעם", להשתתף בהפקה של "האופרה הישראלית" באשקלון וירושלים ועוד עשרות הפקות.
יצאנו להקשיב לשריטה של בתאל משיאן, אתם מוזמנים גם.

בתאל משיאן יחד עם שיראל בן חמו מהתיאטרון העירוני
עד גיל 11 היית בטוחה שאת הולכת להיות רקדנית. למה החלטת להתמקד דווקא בתחום המשחק בסופו של דבר?
"משחק זה החיים שלי. זה הכול. אני לא רואה את עצמי מתקיימת בלי זה- הכוח שלי. הדבר הראשון שאני חושבת עליו כשאני קמה בבוקר והדבר האחרון לפני שאני הולכת לישון".
ואולי את בעצם רק מחפשת את הפרסום ולהיות סלב?
"ממש לא מעניינת אותי כל "תרבות הסלב" שנוצרה בארץ. להיות סלב זאת לא אחת מהשאיפות שלי בכלל. אני בסך הכול רוצה לשחק וליצור אומנות. אם תגיע עם זה תהילה וכסף מבחינתי זה רק ערך מוסף אבל ממש לא העיקר".
מה בעצם מייחד אותך מכולם?
"יש לי רצון אמיתי ועז להתעסק באומנות שבמשחק ואני מאמינה שהרצון שלי הוא כל כך עמוק וחזק שהוא ייקח אותי לאן שארצה. אני מאוד מאמינה בעצמי וזה, לפי דעתי, הדבר הכי חשוב אצל אומן- אמונה בעצמי הפנימי שלו".
בתאל, בין היתר, גילמה שנה שעברה תפקיד ראשי בסרט הישראלי- "ברחל בתך הקטנה". הסרט זכה לתגובות נלהבות, התמודד בפסטיבל ירושלים, קטף את המקום הראשון בפסטיבל קולנוע דרום ואף הוקרן בערוץ 2.
איך הייתה החוויה של ליצור קולנוע?
"שונה מאוד מהתיאטרון. כל הטכניקה, כל החוקים משתנים מול המצלמה. אך אני בהחלט מעדיפה את הבמה. יש בבמה משהו שמחייה אותי, שנותן לי כוח. אני לא שוללת משחק מול מצלמה בעתיד אבל זה לא מושך אותי כמו הבמה".
איזו הפקה, מבין כל העשרות שעשית, נתנה לך הכי הרבה, לדעתך?
"דווקא לא הפקה. מדובר בתרגיל שעשיתי עם חבר טוב מהתיאטרון, יוני סבג. היינו צריכים להעלות דיאלוג תוך חודש ובחרנו לעשות את סטנלי ובלאנש מתוך "חשמלית ושמה תשוקה". אני חושבת שברגע שהעלינו את התרגיל הזה וסיימתי לעבוד על הדמות הזאת הבנתי שאין לי שום מקום אחר להיות חוץ מהבמה ושיש לי עוד הרבה מה ללמוד ולעשות עד שאוכל לקרוא לעצמי שחקנית אמיתי. "בדיוק כשנראה לך שזה קצה גבול היכולת שלך, שמה מתחילה העבודה האמיתי שלך"- זה משפט שאני מזדהה איתו מאוד".

ריטה. קרובת משפחה רחוקה- אבל תודו שיש דמיון
התיאטרון העירוני באשקלון נוסד על ידי חני אלימלך- הרצל ופועל כבר 14 שנים. בתאל לוקחת בו חלק כבר כ-7 שנים. התיאטרון נחל הצלחות רבות בקנה מידה עירוני, ארצי ואף הגיע מעבר לים. הבעיה העיקרית של התיאטרון העירוני זה חוסר מימון וחוסר פרגון מצד גורמים בכירים.
את חושבת שהתיאטרון העירוני מקבל את מלוא ההערכה הראויה לו?
"לא. פועלת בתיאטרון העירוני קבוצה של אנשים מאוד מאוד מוכשרים שיוצרים דברים מדהימים ברמה גבוהה אך הם לא מקבלים מספיק הערכה בתוך העיר שלהם, שזה, לפי דעתי, המינימום שצריך להיות".
ומה יש לך לומר על הכישרונות המקומיים?
"אשקלון עיר מלאה ומפוצצת בכישרונות בכל התחומים- ריקוד, משחק, שירה ואני מאמינה שכבר בשנים הקרובות נזכה לשמוע עליהם. הבעיה היא שהעיר לא מושקעת מספיק מהבחינה הזאת וזה חבל אבל תמיד יש לאן לשאוף".
על מה את עובדת בימים אלה?
"על "קן הקוקייה", מחזה מאת דייל ווסרמן בבימויו של יניב תנעמי. מסופר בו על מחלקה פסיכיאטרית שנשלטת בידי אחות אכזרית, שזו במקרה אני, שמרסקת את נפשות המטופלים באופן קבוע. בתחילת המחזה מגיע חולה חדש למחלקה ונוצר מאבק כוחות מעניין שיוביל להתפתחויות מדהימות. המחזה יעלה ב24-25 לחודש במתנס תקוותנו ואין לי ספק שזו תהיה עליית מדרגה רצינית לכולם בתיאטרון העירוני".
10 שנים מהיום. איפה את?
"ברודווי. או בניו יורק, בוגרת בית ספר לי שטסברג למשחק עם רזומה עשיר מאחוריי".

לירז צ"רכי. והיא קורבת משפחה של ריטה
כמו שהיא אמרה, אמונה עצמית. ובלי עין הרע אמונה כזאת יש לה בשפע. נחמד לשמוע שעוד נשארו אנשים שבאמת רוצים ליצור את האומנות שבמשחק. זאת אומרת, חוץ מפריס הילטון (בסוף היא תשלח עליי עוד איזה מישהו..). מה שנותר לנו זה לקוות שאכן, בתאל תגשים את ייעודה ותצליח בתחום שלה, כי אין ספק שעד שמישהו לא ירפא לה את השריטה השחקנית אצלה בראש היא תמשיך ותמשיך לנסות. עד אז, בתאל, תשתדלי לא לשכוח לשים כל ערב פולידין כדי שלא תהיה מוגלה.
מכירים צעיר/ה מוכשר/ת מאשקלון, ששווה שגם אנחנו נכיר?
שלחו לי המלצות ותגובות במייל: gil_cohen7@walla.com