משוגעים על הבמה

בכל הכתבות האחרונות, חיפשתי צעירים אשקלונים שאפשר לומר עליהם שהם מוכשרים. כל כתבה הייתה מוקדשת לכישרון אחר והפעם החלטתי לא לגעת בפרט, אלה לכתוב כתבה קצת שונה. כתבה על הרבה כישרונות בבת אחת. הכתבה הזאת מוקדשת לתיאטרון הנוער העירוני של אשקלון, ותסלחו לי על הנימה האישית.
לתיאטרון העירוני אשקלון הצטרפתי לפני כארבע וחצי שנים. העליתי בו עשרות הפקות ולמדתי ממנו המון. אבל בעיקר, למדתי כמה העיר הזאת מפוצצת בכישרונות.
לאחר אינספור חזרות שנמשכו לאורך ארבעה חודשים, שכללו ימים כלילות שלמים,התיאטרון העירוני הציג במשך יומיים את המחזה "קן הקוקייה". דרמה המספרת על בית משוגעים בו שולטת אחות שיותר משוגעת מכל החולים ביחד. בהמשך המחזה מגיע למחלקה חולה חדש שמעמיד את האחות על מקומה ונוצרים מצבים מצחיקים, עצובים ובמילה אחת- מדהימים.
יוני סבג
השחקן הראשי, יוני סבג, גילם את רנדל פטריק מקמרפי, החולה החדש שמגיע למחלקה, בצורה מעולה. סבג הביא לבמה אנרגיות שהקהל לא הבין מאיפה הוא שאב אותם, לאורך כל ההצגה הוא גילם את הדמות שלו בצורה אמינה ומדויקת להפליא, ונראה היה כאילו לפעמים הוא שכח לנשום מרוב אנרגיות. הוא גרם לקהל לצחוק ולבכות ביחד וריגש את כולם. ללא ספק,סבג מסתמן כאחד הכישרונות הבולטים ביותר שהעיר הזאת תייצא ועתידו בתחום, אם רק ירצה, מובטח.

איתי פלטו
תגלית מקומית נוספת זהו השחקן הצעיר איתי פלטו. פלטו גילם במחזה את דמותו של הצ"יף, אחד מהחולים במחלקה, הוא הביא לבמה כמות רבה של רגש ויכולות משחק מצוינות. יכולתו של פלטו לרתק את הקהל ולגרום לו להסתכל עליו גם ללא טקסט, ללא ספק מעניקה לו נקודות זכות רבות. פלטו גילם את דמותו המכאנית של הצ"יף בצורה מושלמת וסוף המחזה, שמסתיים בצעקה של פלטו, גרם לי לצמרמורות כל פעם מחדש מאחורי הקלעים.

מור ביטון ושיראל בן חמו
שתי שחקניות מעולות נוספות, מור ביטון ושיראל בן חמו, גילמו שתיים מהחולות במחלקה- סקאנלון ומרתה. ביטון ובן חמו הציגו לקהל שיגעון אמיתי שגרם אפילו לי, שאני מכיר אותם טוב, לתהות "האם הן באמת משוגעות"?. הדמות הנוירוטית שביטון הציגה גרמה לקהל לא פעם להעלות חיוך ובן חמו לא נפלה ממנה עם משחק מעולה של משוגעת הלוקה בהזיות ומצבי רוח קיצוניים.

נתי סאלב ואון סלומון
את דמויות האחים במחלקת המשוגעים- וויליאמס ווושינגטון, גילמו שחקנים חדשים, שזוהי ההפקה הראשונה שלהם.
נתי סלאב ואון סולומון, מעולם לא עלו לבמה לפני "קן הקוקייה" ולמרות זאת, הרגישו שם כל כך בנוח עד כי היה נראה כאילו הם עוסקים בתחום כמה שנים טובות. אמנם, תפקידם לא היה גדול אך ללא ספק, ניכר כאן כישרון של השתיים ונקוה שיתפתחו בתחום עם השנים ויגיעו להישגים.
בתאל משיאן
את דמות האחות הסדיסטית, גילמה בתאל משיאן. שחקנית תיאטרון "ותיקה" יחסית לשאר, אותה כבר הכרנו בכתבה השלישית בתחום. משיאן ללא ספק מרגישה על הבמה כמו בבית, ומכירה את הבמה לפחות כמו שהיא מכירה את עצמה. משיאן גילמה את דמות האחות ראטצ"ד בצורה כל כך טובה עד כי לא פעם עוררה שנאה וזעם כנגד דמותה, אם כי, בהתחשב בניסיון שיש לה בתחום, זה לא מפתיע.
נוית מהצרי ושני בן וליד
קצת צבע לבמה במערכה השנייה, נתנו השחקניות נוית מהצרי ושני בן וליד אשר גילמו את הזונות המתגנבות למחלקת החולים על מנת לעשות קצת שמייח. מהצרי ובן וליד, חברות טובות גם במציאות, ללא ספק ידעו לנצל את הכימיה ביניהן כדי להביא לקהל משהו קצת שונה משאר המחזה. התמונה בה הן נכנסות לבמה גרמה לקהל באופן מיידי להעלות חיוך על השפתיים ולמחוא כפיים בהתלהבות. הן היו מצחיקות, בוטות, זנותיות וללא ספק סקסיות והפגינו טבעיות ומקצועיות על הבמה. למרות תפקידן הקטן הן הצליחו לחרוט את דמותן בראש הקהל, דבר שרק שחקן אמיתי יכול לעשות.

יאנה אגרנובסקי ואביאם בן דוד
את דוקטור ספייבי והאחות פלין, חלק בלתי מבוטל מהנהלת בית המשוגעים, גילמו צמד שחקנים חדש נוסף. יאנה אגרנובסקי ואביאם בן דוד, גם הם מעולם לא עלו על במה וזוהי הייתה ההפקה הראשונה שלהם מול קהל, אך גם הם הפגינו מקצועיות והצטרפו לקאסט המנצח של התיאטרון העירוני בטבעיות מלאה ממש כאילו הם חלק ממנו כבר שנים. גם הם, למרות תפקידם הקטן והעובדה שיש להם עוד הרבה מה ללמוד, הפגינו יכולות משחק טובות וביטחון על הבמה וזכו לאהבת הקהל, דבר שללא ספק ייתן להם מוטיבציה להמשיך להשקיע בתחום.
לסיכום, הקהל ללא ספק אהב את "קן הקוקייה" ופרגן מאוד, ולמרות היותי חלק מהקאסט, והעובדה שהביקורת שלי לא כל כך אובייקטיבית, אני מאמין כי להצגה יש באמת פוטנציאל להצליח, אם רק בעירייה ישקיעו ויתקצבו אותה כראוי.
בשורה התחתונה, אנחנו לא גרים בצפון תל אביב ולא בחולון, אין לנו פה אולמי ענק ותקציבים בשמיים, אך ללא ספק הוכחנו כי עם כישרונות אמיתיים אפשר ליצור מיצגים תיאטרליים מדהימים. אשקלון היא עיר שבאמת מלאה בכישרונות צעירים. וכולי תקווה כי כל אותם כישרונות אכן יזכו לכבוד הראוי להם, כמובן, רק במידה והם ישקיעו בתחום ובאמת ירצו להיות שחקנים ולהצליח. ומי יודע, יכול להיות שגילה אלמגור וזאב רווח הבאים ייצאו מפה. עם קצת אמונה, הכול יכול לקרות. תשאלו את נינט.

מכירים צעיר/ה מוכשר/ת מאשקלון, ששווה שגם אנחנו נכיר?
שלחו לי המלצות ותגובות במייל: gil_cohen7@walla.com