נולדה לרקוד

עשרות סרטי ריקוד מצליחים בקולנוע. אור כחלון מככב בספרד. גיא אריאלי ואליענה בקייר קוטלגו כלהיטים על רחבת הריקודים. פיני טבגר נפטר מהתדמית של נחי בעקבות ריקוד עם בת זוגתו והאף. ואפילו רונה-לי שמעון מקבלת כמה דקות מסך (רועשות ומכאיבות לאוזן במיוחד) בזכות יכולות הריקוד שלה.
נדמה כאילו הטרנד הלוהט ביותר פה בזמן האחרון זה לדעת לרקוד: היפ-הופ, ג"ז, קלאסי או לפחות לירי-אמריקאי מעורב.
ישראל נכבשה על ידי עולם הריקודים וגם מי שלא יודע לרקוד, מנסה בכוח. מבחינתי, כל עוד נותנים לי את אנה ארונוב או שירלי בוגנים מפזזות על הבמה עם שמלות קצרצרות בענטוזים לטיניים לוהטים, אין לי שום בעיה עם הטרנד הזה. כן ירבו כמוהו.

אם חשבתם שרקדנים כמו ב"נולד לרקוד" שמתאמנים על יכולות הריקוד שלהם כל יום, כמה שעות טובות ואפילו משלמים על זה הון תועפות, קיימים רק בטלוויזיה או בצפון תל אביב, טעיתם. ממש פה, מתחת לאף שלנו, באשקלון, יש רקדנים שלא פחות טובים מרונה-לי או כחלון, רק צריך לחפש אותם.

אסתי יעקובי, בת 17 וחצי מאשקלון, שטוענת שהריקוד זה האהבה של החיים שלה, היא אחת כזאת.
אסתי רוקדת מגיל 4 (חישוב מהיר יגלה כי שנות הריקוד שלה כבר חגגו בר מצווה) ומקדישה חלק עיקרי מהחיים שלה לתחום הזה, שבשבילה הוא הרבה יותר מתחביב.
היא התחילה את דרכה במתנ"ס קטן ברמלה ועברה מחוג לחוג, מבית ספר לבית ספר, עד שלפני כשנה התקבלה לאחד ממוסדות לריקוד הגדולים בארץ, "האקדמיה של נדין בומ"" בראשון לציון, ואם אתם חושבים שהיא מלקקת שם דבש, תחשבו שוב.
הלימודים באקדמיה דורשים ממנה הגעה יום יומית לאזור המרכז, שם היא רוקדת כל יום כ-5 שעות, בלי חופשות ובלי מנוחות מלבד סופי שבוע, ובנוסף לכל היא משלמת סכומי עתק של מעל ל-1000 לחודש(!!)
כן-כן. עסק לא זול ומאוד מעייף, אבל ללא ספק, בשביל מי שאוהב את התחום, זה שווה את הכול. המסע בעקבות הסלב הבא - פרק 4.

ריקוד זה תחום כל כך מאתגר. למה דווקא בו את משקיעה כל כך הרבה?
"אימא שלי רשמה אותי לריקודי באלט בגיל 4. מאז רקדתי בכל מיני סגנונות- ברייק דאנס, ג"ז, סלוניים, סלסה ופשוט התאהבתי במקצוע. אני אשקיע בתחום הזה אפילו יותר כשיהיה לי זמן, אחרי הלימודים. אני מתכננת תכניות מאוד גדולות לעתיד שלי בקשר לריקוד- בגלל זה אני משקיעה. אם יש לך משהו שאתה מאוד אוהב ושאתה יודע שתצליח בו אתה צריך לתת המון מעצמך ולקוות לגדולות".

זאת אומרת, שאת באמת רואה את עצמך בעתיד עוסקת בתחום?
"כן. ולא רק רקדנית. אני רוצה להיות גם כוריאוגרפית. שיהיו לי הופעות והפקות משלי. אני רוצה ממש להתפתח בתחום הזה עד כמה שאפשר וכמיטב יכולתי".

את נשמעת מאוד בטוחה בעצמך. למה את חושבת שתצליחי?
"אני חושבת. לא בטוחה בזה כמו ששום דבר לא בטוח. זה בטחון שבא מתוך תקווה ונחישות- התקווה שאצליח בעצם מניעה אותי. לכל אדם יש שפת גוף משל עצמו וכל אחד וטעמו. אני חושבת שמה שמייחד אותי מכולם זה לא משהו כרקדנית אלא כאדם".

רונה-לי שמעון. כולם רוצים להיות כמוה

בתחילת השנה, אסתי הכירה את הסוכן שלה. וממש כמו כל סיפורי הסינדרלה זה קרה ממש במקרה. אסתי יצאה לה לקניות בשביל אימא, לחנות הירקות השכונתית ובזמן שהתלבטה במחלקת הקפואיםבין הגזר גמדי לקישוא ,צץ לו יוסי מדמוני, מפיק תל אביבי מוכר שנתן לאסתי שלנו כרטיס ביקור ואמר לה "קול מי בייבי". מאז לצד הריקוד, אסתי עוסקת גם בתחום הדוגמנות על מנת ליחצן את עצמה. היא הצטלמה עשרות פעמים לעיתונים ומקומונים במרכז, דגמנה לפיילוט של אמריקן לייזר, לקחה חלק בהפקה של ראש השנה לעיתון "אנשים" ואף השתתפה ב-3 קליפים בערוץ 24, שם היא שילבה בין הדוגמנות והריקוד.

את רקדנית. למה לערבב עם זה גם דוגמנות?
"עצם זה שאני נכנסת גם לעולם הדוגמנות זה כבר נותן לי הזדמנות להתקדם גם בעולם הריקוד שלי. עולם הבידור מורכב מהרבה תחומים- ריקוד, שירה, משחק, דוגמנות ועוד. דבר שני זה העניין של הכסף. אין מה לעשות, אני בגילי לא יכולה לעבוד בגלל המערכת שעות העמוסה של ריקודים ובית ספר, אז אם מזדמן לי לקחת כל מיני עבודות בדוגמנות אני אנצל את העובדה שיש ביקוש. ככה אני אוכל גם לחסוך לעתיד, לאקדמיה ולחיי היום יום, וגם ליהנות מזה שאני מכירה עולם חדש".
יש לך כל כך הרבה דברים על הראש. איך את מתמודדת עם הלחץ הזה?
"בלית ברירה. יש עליי המון לחץ ואני כל הזמן מנסה לחיות בגישה של "לא נורא" ושסוף שנה למשל, אני מסיימת כיתה י"ב אז ירד לי הלחץ של בית ספר. באופן עקרוני עדיין לא החלטתי מה בראש סדר העדיפויות שלי- בית ספר או ריקוד. אבל אני בכל זאת מנסה לשלב בין הכול".

ומה את חושבת בקשר לטרנד הריקודים שהתפתח פה בארץ?
"ברור שאני שמחה בקשר לזה. סוף סוף התחום של הריקוד התחיל להתפתח בארץ. ריקוד זה בעצם דבר שחבוי בכל אחד מתוכנו, כל אחד הולך למסיבות, שומע לפעמים איזה שיר נחמד ובא לו לזוז. זה דבר שמאוד מחבר אותך לעצמך, לגוף שלך. אני מאוד שמחה שאנשים מתחילים להבין שריקוד זה לא סתם אלא מקצוע אמיתי ומאתגר".

אז יש סיכוי לראות אותך בנולד לרקוד 3?
"אני לא יודעת איפה אני אהיה עוד שנה. אולי אני אהיה במקום שאני כבר לא אצטרך את זה. נראה לאן החיים ייקחו אותי".

עד לפני שנה, אסתי חיה עם הורים והאחים קטנים ברחובות. שם היה לה קל לתמרן עם לימודים והריקודים שהיו קרובים אליה. שנה שעברה הוריה החליטו לעבור לאשקלון. עיר שאסתי מעולם לא הכירה ולא ידעה עליה דבר. באשקלון היא הייתה צריכה לבנות אורח חיים חדש לגמרי, להכיר אנשים חדשים וכמובן, להמשיך לנסוע למרכז על בסיס יום יומי. גם בשביל החברים וגם בשביל הריקוד.

איך היה המעבר?
"המעבר היה די בסדר. אני אוהבת את העיר הזאת. עיר מאוד רגועה. נינוחה כזאת. אוהבת את האווירה פה. יש פה ים והמון ירוק, ברחובות יש רק כבישים. בתכלס, לא היה לי קשה למרות שעזבתי שם חברים והכול. הבעיה היחידה זה שכל היום אני בנסיעות אבל אני מבינה שאין ברירה וזה שווה לי את זה".

ואיך האנשים פה?
"אנשים חמים. אנשים שמחים. התחברתי מאוד לכמה מהאנשים פה. הכרתי פה גם חברה מאוד טובה- אולגה אלמסקינה, היא לומדת איתי יחד ומאוד התחברתי איתה. היא ממש טיפוס כמוני. היא אפילו עוסקת בדוגמנות כמוני. אני מאוד אוהבת אותה ואפילו שידכתי בינה לבין הסוכן שלי, מדמוני".

את חושבת שאפשר להצליח בריקוד בדרום?
"צר לי להגיד אבל לא. חייבים חייבים ללכת ללמוד את זה במרכז. פה אפשר לקבל בסיס אבל אחרי זה חובה לעבור למרכז. חבל שזה ככה אבל אין ברירה- אין פה מקומות לריקוד טובים ואין פה את האפשרות להתפתח. אין פה סטודיו שמאפשר לרקוד את כל הסגנונות, לוקח לכנסים ומביא מורים מחו"ל, למשל כמו במרכז".

מה החלום הכי גדול שלך?
"הפקה משלי בברודווי. כל הכוריאוגרפיות שבה אני אעשה וארקוד. וכמובן לקבל עליה ביקורות טובות".

ללא ספק, יש לנו פה עסק עם רקדנית ומשקיענית אמיתית שבאמת מקווה ומאמינה שהיא תגיע רחוק. אנחנו נחכה לשמוע עליה. בינתיים, לכל הרקדנים והרקדניות "וונה בי" המקומיים, על מנת להצליח בתחום, אתם רואים שצריך יותר מללכת פעמיים בשבוע ל"הורה" ולצפות לגדולות. לעומת תחומים אחרים, ריקוד זה תחום מאוד תובעני שדורש תרגול ולמידה על בסיס יום יומי והשקעה אין סופית. מי שלא מוכן להשקיע כל כך הרבה, שינסה לחשוב על כיוון אחר. תראו את רונה-לי. הסתדרה לה יופי ב"שיר שלנו". וכל מה שהיא הייתה צריכה לדעת זה לצעוק ולהיות דרמטית. את זה אפשר ללמוד גם מלינה, המורה לספרות.

תגובות לכתבה ניתן להשאיר בפורום החדש שלנו:

http://www.ashkelon-news.co.il/forum/index.php

מכירים צעיר/ה מוכשר/ת מאשקלון, ששווה שגם אנחנו נכיר?

שלחו לי המלצות ותגובות במייל: gil_cohen7@walla.com