שיפה ושונה תהא השנה

החודש האחרון בלוח השנה היהודי, הוא למעשה החשוב מכולם הוא משמש כמסלול המראה, לעבר פסגת החגים הבאים אחריו.

בילדותי אהבתי מאוד את כל ההכנות לקראת ראש השנה, העסקתי את עצמי בשאלות כגון היכן אתפנק בערב החג, ואילו מתנות ומשחקים חדשים יביאו לנו הדודים.

עם השנים הפכו השאלות למהותיות יותר, וחיפשתי מקורות לרענון המושגים הקבועים שעליהם התחנכתי, מצאתי אותם חבויים בחכמה עתיקה, תורת הנסתר, שהיא יסוד התרבות שלנו.

חכמי הקבלה מלמדים כי דווקא ברגע שבו הטעם נעלם ואין כבר משמעות, מתעוררת נקודה קטנה בפנים "הנקודה שבלב". הנקודה הזאת קוראת לאדם למצוא את משמעות הקיום שלו, להשתחרר מכבלי החינוך והאגו השולטים בו, ומאירה לו את תחילתה של הדרך חזרה "הביתה". היום בו מתעורר הקול הפנימי הזה הוא "ראש השנה" של האדם, ראשית השינוי המוביל להולדתו מחדש.

ראש השנה, המועד בו אנו מתחילים מחזור נוסף של חיינו. יום כיפור, יום של כפרה, חשבון נפש ותענית.

אלו הם מועדי תחילת השנה של העם היהודי. המועדים איתם אנו מתחילים מחדש את חיינו, עם תקווה בלב שהשנה תהיה טובה יותר, ושאנחנו נהיה טובים יותר.

אז בואו ונחשוב קצת אילו היינו מועמדים למשפט שתאריכו כבר ידוע, ובמשפט זה ייקבעו את עתידנו הכלכלי, הבריאותי, והקיומי. כמה זמן היינו מקדישים להכנות לקראתו? האם היינו מסתפקים ביום אחד? אולי יומיים? ודאי שלא, ברור שהיינו מתכוננים אליו במשך שבועות, זמן רב ככל שיינתן לנו.

בראש השנה כל אדם עומד למשפט על מעשיו, ביום זה יקבע אם הוא יזכה לסיים שנה זו בהצלחה או לא. האם תהיה פרנסתו ברווח ובכבוד או שלא. האם יהיה בריא או חולה ... כל אלה ועוד נושאים רבים ומגוונים בעלי חשיבות עליונה, נקבעים בראש השנה.

אלול החודש המסתיים בראש השנה, נותן הזדמנות לפתוח בתהליך של התבוננות פנימית אינטנסיבית, בבחינה מחודשת של מטרת החיים ובהתקרבות יומיומית אל הקדוש ברוך הוא.

זהו הזמן האידיאלי לבחינת תכלית החיים, להבדיל מזרימה אקראית תוך צבירת ממון ורדיפה אחר כבוד. אלול הוא הזמן בו אנו עוצרים, לוקחים צעד אחד לאחור ומתבוננים.

אנו בוחנים את עצמנו במבט אובייקטיבי, ביקורתי וכן, כפי שנהגו היהודים לעשות מימים ימימה בדרכם את תכלית השלמות האישית.

לקראת ראש השנה אנו נוהגים לברך איש את רעהו בברכת "שנה טובה" שולחים כרטיסי ברכה מקושטים קונים מתנות וגם נוהגים לתקוע בשופר מכמה סיבות: קולו החזק של השופר מעורר אותנו לבדוק את מעשינו ולחשוב כיצד לשפר אותם. בימי קדם היו תוקעים בשופרות כשהיו ממליכים מלך וכך גם אנו תוקעים בראש השנה ומכריזים שאלוקים הוא מלך העולם.

בנימה אישית
ערב ראש השנה יצוין שנתיים למותו של סבי היקר, סבא חנוך עזיזי ז"ל, שלא נמצא איתנו שנתיים אני רוצה לומר שאני מתגעגעת אליך נורא ואני יודעת שאתה שומר עלינו מלמעלה אתה חסר לי מאוד במיוחד בחגים ובטח ובטח שבערב חג ראש השנה.

ואחרי הכל אך אפשר בלי לברך את שני הנסיכים שלי אגם ואורי שתהיה לכם שנה טבולה בדבש ובחיוך תתחילו כל יום חדש, אוהבת אמא.

שתהיה לכולנו שנה טובה, מבורכת ומוצלחת יותר מקודמתה.